באחת מן השנים ה...אלה באוניברסיטה העברית, יזמנו - אני, מיכאל ויונה - פרויקט של תרגום שירה ימי-ביניימית עם התמקדות בשירת סטודנטים. בחיטוטיי בין הקבצים של המחשב הקודם נתקלתי. ואני חושב שראוי לשמר למען האינטרנט הבאים, כי לך סמוך על מחשבים קודמים.
תרגמנו מתוך אנתולוגיה רוסית - עם כל הצער שבדבר, בקיאותנו בשפת האוק נופלת בהרבה מבקיאותנו בזו. בחרנו כמובן את מה שנראה לנו אז עסיסי ביותר, אך גם מה שהיה קצר, או נראה קל יחסית. כך שהמדגם יחסית מייצג תמתית.
אני שם את החלק שלי. החלק של יונה ומיכאל יגיע אחרי אישורם.
לא פלא שיש במראי לפרוט
על זעמו של איש אישה קנאי,
אף לא החסודה שבגבירות,
השיבה בשלילה על חיזוריי.
אוכל עליו לחוס על נקלה,
כמה מביש - חולק אשתו עם זר,
ואבישו פי מאה בדבר.
זועם הבעל, אך זה לא נורא.
זכותי ויכולותיי יהיו עילה,
את שארצה אקח מן הגבירה,
וחרפתה תיתן לבעלה.
(סורדל)
אוהַב חדוות ימות אביב
ריחות ורדים, שריטת קוצים,
וקול שירת ציפור, וזיו
חמה בינות עַלְוות עצים
שתסוכך לשווא.
יותר אוהַב צפות בדממה
בפְרוס אהְלי המלחמה
ומצפה לקרב,
לבחון שורות של גיבורים,
על סוסיהם האבירים.
אוהב סיור הגששים,
שליחי מהומות ללב שליו,
ורקיעות חיל פרשים,
מול המוני גיסות אויב.
ובששון נלהב,
חיש אסתער אל החומות
הבצורות והרמות,
חוצה חפיר רחב
על גב סוסי. כמה נשגב,
נזקף צריח אל לב עב.
רק זה אוהב בין נסיכים,
שאץ לקרב קורן גאון
ולהט גבורתו יקים
שלהבת קרב בלב טירון
שמבטו עליו.
אך אין חיבה בי או חמלה
אל זה אשר חרבו בְטֵלה,
ואם יפגוש אויביו,
כל כך יחשוש להיפגע,
שאף בהם גוֹעְ לא ייגע.
הנה קרשקוש הלהבים,
בפֵּלד רומח וצינה,
דהרת סוסים משולהבים
אשר רומסים לאדמה
את זה שלפנים רכב.
כמה נפלא כשכלי חמס
פוצעים בגוף לוחם ונַס,
שגורלו חרב.
סב מוות על העקבות,
אך טוב הוא מאובדן כבוד!
חדוות קרבות לי יקרה,
מִיין עז ופרי מתוק,
קריאות של "הלאה, מהרה!",
וקול צניפה- הן לי כצחוק.
שבור ומנוקב,
"עזרה, לכאן!" לוחם צועק,
מנהיג בהול עף אל הרֵיק,
כשעשב בידיו.
על יתדות לוחש הדם,
זורם- כנחל אל אגם.
גבירים טובים- רכבו לקרב,
הונכם נִטשו. כי כשרחב הלב,
כבר לא יוסיף לחגוג אוייב.
(ברטראן דה בורן)
תוגת עצבות מלאה אני
על האביר שלי היה
וזיכרון החוויה
נטמן עתה בין הזמנים.
"קר הוא חיקך" טוען ושב
ידיד נפשי ההפכפך.
את פראותי ודאי שכח
עוטָה פאר או במשכב.
אם להזכיר לו רק אוכל
בנגיעת עירום רכה
באיזה עונג ושקיקה
בדמות שַדַי שיחק בו גל.
עליו ודאי אחלום יותר
משחלמה פלור על בלנקפלור.
הלב, הגוף, אותו אזכור
אנצור לנצח בלי הסְתר.
חזור, יחיד מבין רעיי.
קשה עליי להתאפק
כל לילה כדי להתרפק
בך, עם כל געגועיי.
שתעלה על מיטתי,
כבעלים יחיד, אהוב,
וכשלחשוב יחדיו נשוב,
יחשך האור בתשוקתי.
(הרוזנת דה דיאה)
אליאס, כיצד עצמי אחזיק,
עם זו שאושר תעניק.
קטפה היא נדר משפתי,
שאם אגיע אימתי,
אלי חדרה, אז אתאפק,
ורק נשכב צמודי חבק,
ובשפתיים נתנשק.
הנה הניחה לי לבוא,
ולא אוכל נדרי לשבור.
מה הדיון פה, איימריק.
אל נא תשחית זמנך לריק.
אינך קשיש. אונך הוא כשורה.
כיצד אפשר לשכב לצד גבירה
ומן העונג לא לקטוף,
ושעת הכושר תחלוף.
חזק מכל מילים אהוב,
ואם בי נדר יתעלל,
אפר אותו, וירחם האל.
אליאס, איני נוכל כמותך,
לכן גרועה היא עצתך,
תביא אסון היא. לא שמחה.
ומי שלעצה יהין
מה אהבה היא - לא יבין.
אם אתפתה לשבור מילה
אז לא באל, לא בגבירה,
אמצא סליחה. אף לא מזור.
לא, את הנדר לא אשבור!
חדל קשקוש, הו איימריק
ולהזות שטויות תפסיק.
הרי אין שום דבר מזיק,
שכשאותה תרבה לטוף,
גם את שללך פתאום תקטוף,
אחר כך - אז תרבה לבכות,
להתחנן ולחכות.
אל ארץ הקודש תבוא בתפילה
ושמה תזכה גם תזכה למחילה.
(איימריק דה פגילאן)
בלב היער
חורש רך,
אם משכבינו שם תמצא,
תתמה כנער,
מי ערך,
מצע פרחים בצל תרזה.
ממרום עץ, יושב ענף,
טאנדאראדאי
מזמר עד בהיר כנף.
נתיב סתרים,
שם מצפה לי ידידי.
הו אם אלוה,
מה נעים,
מגע ידו על כף ידי.
נשוק ושוב נשקני. לא נדם.
טאנדאראדאי
ראו כיצד פורחות שפתי בדם.
ערך מצע הוא,
מראשי פרח -
על פריחתם אנו עומדים.
מה יצחקו,
הולכי הדרך,
אך יאהבו את הורדים.
נחשו ביֹרֵק השָׁרַך,
טאנדאראדאי
את עקבות ראשי אשר בו נח
לא נגלה,
בטוב או רע
סודנו, ירחם האל
נדע רק שנינו מה ארע
מה נעשָה בלב הצל
רק ציפור אותנו ראתה
טאנדאראדאי
אך תשמור סוד גם בשירתה
(ואלטר פון דר פוגלוויידה)
הייתי נערה תמה
Virgo dum florebam
רכה, נאה ונעימה
Omnibus placebam
יצאתי לשדה לתור
חשק בי שם איזה בחור
Ibi deflorare
במרפקי אחז, רשע
Sed non indecenter
והובילני אל חורשה
Valde fraudulenter
החל את שמלתי לתלוש
Valde indecenter
(ואת ידי תפש מראש
Multum violenter)
ואז אמר לי "הסתכלי,
Nemus est remotum!
בוערת אש בפנים אצלי
Planxi et hoc totum
נלך נחוס בצל אילן,
Non procul a via
נבלי תלוי בו ומוכן
Tympanum cum lira”
הגענו אל אותו העץ
Dixit: Sedeamus!
ראיתי- אין הוא מתלוצץ.
Ludum faciamus!
רכן מעל גופי הרך,
Non absque timore
"לרעיה אותך אקח!"
Dulcis est cum ore
עזר את חולצתי לחלוץ,
Corpore detecta
את מנעולי החל לפרוץ.
Cuspide erecta
מצא הרומח מטרתו,
Ludus Compleatur!
קרנו פניי לעומתו.
(מחבר לא ידוע)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה