בימים האחרונים מוצף הפייסבוק בחלזונות ובאנשים שמתנגדים להם.
לעומדים מהצד, שאינם בקיאים בנפתולי השיח ונזהרים שלא לדרוך בטעות במקום רגיש, קשה לפעמים להבין את פשר התופעה. כאחד הנמנים על אוכלוסייה זו, החלטתי לפנות אל הפעם האחרונה בו ארעה תופעה עונתית זו.
ואני מדבר כמובן על הפעם בה ארעו כל התופעות המעניינות באשר הן: המאה הי"ד.
אחת מהמלחמות הנלמדות פחות של המאות הי"ג והי"ד - ומערכת החינוך הישראלית מתעלמת ממנה כליל - היא מלחמתם הגדולה של האבירים בחלזונות. עדויות רבות לה ניתן למצוא באיורים של כתבי יד של המקרא מהתקופה.
אז אף אחד לא באמת יודע מה המוטיב הזה עושה שם, אך מאחר ודוקטורטים לכתוב צריך - רבים מנסים. גרסא אחת לדוגמא רואה בכל זה מלחמת מעמדות (כפי שאפשר לראות בכל דבר ועניין אם מטים את הראש טיפה שמאלה וממצמצים). החלזונות עשויים לסמל פה את הפחדנות והעצלות, ולפיכך את הלומברדים, מעמד סוחרים איטלקי של מה שלא היה עדיין קפיטליזם ממש, אבל לא מתוך חוסר רצון. למה פחדנות? כי הם לא נלחמים. למה עצלות? כי הם גם לא עובדים. על פי גרסא זו, מלחמתם המאויירת של האבירים בהם היא מלחמת מאסף לשימור ההגמוניה.
פירושים אחרים הם תיאולוגיים יותר. יש המתבססים על הצמדה תכופה של המוטיב לסיפור התקומה מן המתים של לזארוס על מנת לטעון כי השבלול הבוקע מקונכייתו מסמל את תחיית המתים בכלל. אני לא בטוח מה מסמל האביר בקריאה זו, אבל אולי את הכוחות הגשמיים-מלחמתיים העומדים עלינו לכלותינו בכל דור ודור.
על אותו משקל אבל לכיוון השני, יש שטוענים כי בעל המחושים מסמל את המוות דווקא. ככלות הכל, גם בכתבי יד של התהילים נוטה המוטיב להופיע, בריחוק לא רב מדי לפרק נ"ח, אשר מבטיח מוות איטי אך נחרץ וחסר פניות אף לאותם רשעים החושבים עצמם איתנים - כְּמוֹ שַׁבְּלוּל, תֶּמֶס יַהֲלֹךְ. זהו מאבק בדבר שנדמה כקטן אך למעשה מצוי בכל. לפחות בסתיו.
בכלל, לעג לאבירים הוא תמיד אפשרות טובה, ואולי המשכנעת ביותר. יכול מאד להיות שמדובר בגיחוך ידידותי למחצה על אותם לוחמי נצרות נועזים שנערכים לקרב מכריע מול לוחם זר ומשונה העוטה - כמוהם - שריון כבד. אם ניקח בחשבון שהחבר'ה שישבו במנזרים ועשו את האיורים היו לעתים קרובות אחיהם הצעירים של אותם האבירים, אשר נשלחו לעשות את חייהם בחיק הכנסייה בעוד הבן הבכור יורש את הציוד הצבאי של אבא - הרי נוסף לנו גם מניע.
אז יהיו הסיבות להופעתו המעגלית של השבלול על דפי ההיסטוריה אשר יהיו, אין ספק כי זו תשאיר בלבנו שובל זכרונות רירי. שמחתי לגלות כי סוגייה חשובה זו ממשיכה להעסיק אף היום, ושמחתי לתרום לה את תרומתי הצנועה אשר נגנבה בעזות רוח אבירית מהספרייה הבריטית (איורים) ומהפודקאסט של ר' קנת' הייט (חכמה).
לעומדים מהצד, שאינם בקיאים בנפתולי השיח ונזהרים שלא לדרוך בטעות במקום רגיש, קשה לפעמים להבין את פשר התופעה. כאחד הנמנים על אוכלוסייה זו, החלטתי לפנות אל הפעם האחרונה בו ארעה תופעה עונתית זו.
ואני מדבר כמובן על הפעם בה ארעו כל התופעות המעניינות באשר הן: המאה הי"ד.
אחת מהמלחמות הנלמדות פחות של המאות הי"ג והי"ד - ומערכת החינוך הישראלית מתעלמת ממנה כליל - היא מלחמתם הגדולה של האבירים בחלזונות. עדויות רבות לה ניתן למצוא באיורים של כתבי יד של המקרא מהתקופה.
אז אף אחד לא באמת יודע מה המוטיב הזה עושה שם, אך מאחר ודוקטורטים לכתוב צריך - רבים מנסים. גרסא אחת לדוגמא רואה בכל זה מלחמת מעמדות (כפי שאפשר לראות בכל דבר ועניין אם מטים את הראש טיפה שמאלה וממצמצים). החלזונות עשויים לסמל פה את הפחדנות והעצלות, ולפיכך את הלומברדים, מעמד סוחרים איטלקי של מה שלא היה עדיין קפיטליזם ממש, אבל לא מתוך חוסר רצון. למה פחדנות? כי הם לא נלחמים. למה עצלות? כי הם גם לא עובדים. על פי גרסא זו, מלחמתם המאויירת של האבירים בהם היא מלחמת מאסף לשימור ההגמוניה.
פירושים אחרים הם תיאולוגיים יותר. יש המתבססים על הצמדה תכופה של המוטיב לסיפור התקומה מן המתים של לזארוס על מנת לטעון כי השבלול הבוקע מקונכייתו מסמל את תחיית המתים בכלל. אני לא בטוח מה מסמל האביר בקריאה זו, אבל אולי את הכוחות הגשמיים-מלחמתיים העומדים עלינו לכלותינו בכל דור ודור.
על אותו משקל אבל לכיוון השני, יש שטוענים כי בעל המחושים מסמל את המוות דווקא. ככלות הכל, גם בכתבי יד של התהילים נוטה המוטיב להופיע, בריחוק לא רב מדי לפרק נ"ח, אשר מבטיח מוות איטי אך נחרץ וחסר פניות אף לאותם רשעים החושבים עצמם איתנים - כְּמוֹ שַׁבְּלוּל, תֶּמֶס יַהֲלֹךְ. זהו מאבק בדבר שנדמה כקטן אך למעשה מצוי בכל. לפחות בסתיו.
בכלל, לעג לאבירים הוא תמיד אפשרות טובה, ואולי המשכנעת ביותר. יכול מאד להיות שמדובר בגיחוך ידידותי למחצה על אותם לוחמי נצרות נועזים שנערכים לקרב מכריע מול לוחם זר ומשונה העוטה - כמוהם - שריון כבד. אם ניקח בחשבון שהחבר'ה שישבו במנזרים ועשו את האיורים היו לעתים קרובות אחיהם הצעירים של אותם האבירים, אשר נשלחו לעשות את חייהם בחיק הכנסייה בעוד הבן הבכור יורש את הציוד הצבאי של אבא - הרי נוסף לנו גם מניע.
אז יהיו הסיבות להופעתו המעגלית של השבלול על דפי ההיסטוריה אשר יהיו, אין ספק כי זו תשאיר בלבנו שובל זכרונות רירי. שמחתי לגלות כי סוגייה חשובה זו ממשיכה להעסיק אף היום, ושמחתי לתרום לה את תרומתי הצנועה אשר נגנבה בעזות רוח אבירית מהספרייה הבריטית (איורים) ומהפודקאסט של ר' קנת' הייט (חכמה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה