כמו אדווה בחול המגרב, שוב זוחל לו הלגיון,
ברובינו, כמו דגלינו - רק אחווה, חירות, שוויון.
שבנו אנו אל ארצנו, רוח אל חורבות עבר,
כי נוכרים תמיד היינו, וביתנו הוא נכר.
משברי כלים הורכבנו, משברי כלים חדים,
שבועתנו לאימפריה - גם מותה אינו ירדים.
משברי כלים הורכבנו, למקואהיטל אחד,
בלגיון נמצא כוחנו, בשבועה - כבוד ועד.
רוח חדשה נושבת במדבריות דרום,
חרישית, לילית, חמה היא. חיש תקטול - מיד תידום.
מקופל יהיה הדגל, לנו לא שירת המנון,
רק שינוי משטר יודיע "כן, עבר פה הלגיון!".
לה בל פראנס לנו לוחשת: "צעד או מות, הו לגיונר,
בדל של להבת מורשת, לרגליי היה לנר!"
כי באפריקה צמחנו, בה עוותנו מיסוד,
בלעדיה - מה אנחנו, רק למות? לא כן - לצעוד!
את אותם אשר העזו להמרות את המרות,
נחנך שוב ברובינו - לאחווה, שוויון, חירות.
לא למדנו, לא שכחנו, לא נטשנו שום דבר,
כי נוכרים תמיד היינו, וביתנו הוא נכר.
