שירים מהבוידעם של מהבוידעם

באחת מן השנים ה...אלה באוניברסיטה העברית, יזמנו - אני, מיכאל ויונה - פרויקט של תרגום שירה ימי-ביניימית עם התמקדות בשירת סטודנטים. בחיטוטיי בין הקבצים של המחשב הקודם נתקלתי. ואני חושב שראוי לשמר למען האינטרנט הבאים, כי לך סמוך על מחשבים קודמים.

תרגמנו מתוך אנתולוגיה רוסית - עם כל הצער שבדבר, בקיאותנו בשפת האוק נופלת בהרבה מבקיאותנו בזו. בחרנו כמובן את מה שנראה לנו אז עסיסי ביותר, אך גם מה שהיה קצר, או נראה קל יחסית. כך שהמדגם יחסית מייצג תמתית.

אני שם את החלק שלי. החלק של יונה ומיכאל יגיע אחרי אישורם.

לא פלא שיש במראי לפרוט

על זעמו של איש אישה קנאי,

אף לא החסודה שבגבירות,

השיבה בשלילה על חיזוריי.

אוכל עליו לחוס על נקלה,

כמה מביש - חולק אשתו עם זר,

בעקבות מעורבות לגיון הזרים באירועי לוב וחוף השנהב

כמו אדווה בחול המגרב, שוב זוחל לו הלגיון,

ברובינו, כמו דגלינו - רק אחווה, חירות, שוויון.

שבנו אנו אל ארצנו, רוח אל חורבות עבר,

כי נוכרים תמיד היינו, וביתנו הוא נכר.

משברי כלים הורכבנו, משברי כלים חדים,

שבועתנו לאימפריה - גם מותה אינו ירדים.

משברי כלים הורכבנו, למקואהיטל אחד,

בלגיון נמצא כוחנו, בשבועה - כבוד ועד.

רוח חדשה נושבת במדבריות דרום,

חרישית, לילית, חמה היא. חיש תקטול - מיד תידום.

מקופל יהיה הדגל, לנו לא שירת המנון,

רק שינוי משטר יודיע "כן, עבר פה הלגיון!".

לה בל פראנס לנו לוחשת: "צעד או מות, הו לגיונר,

בדל של להבת מורשת, לרגליי היה לנר!"

כי באפריקה צמחנו, בה עוותנו מיסוד,

בלעדיה - מה אנחנו, רק למות? לא כן - לצעוד!

את אותם אשר העזו להמרות את המרות,

נחנך שוב ברובינו - לאחווה, שוויון, חירות.

לא למדנו, לא שכחנו, לא נטשנו שום דבר,

כי נוכרים תמיד היינו, וביתנו הוא נכר.