יום שבת, 28 בדצמבר 2013

שו"ת נובי גוד

מאחר ורבו במקומותינו ההשמצות וחצאיי האמיתות נגד אחד מחגי ישראל הנכבדים, עלה על דעתי לפזר את הספקות וליישב את ההדורים ולומר את הדברים נכוחה. 

ולפיכך:

שאלה:
מה המשמעות של החג "נובי גוד"? מה מקור החג?

תשובה:
החג "נובי גוד" הוא חג עדתי של העדה הסובייטית. הוא מסמל לידה מחדש ואיחוד משפחתי וקהילתי. במקור מדובר בחג כוזרי, ממלכה יהודית אשר התקיימה בשטח ברית המועצות לשעבר לפני יותר מאלף שנה. שם החג הוא שיבוש של המילים "נווה הוד", כינויים הסודי של הכוזרים לעיר הבירה שלהם, עיתיל.


היהודים הכוזרים היו עם נודד. אחרי ניסן היו עוזבים את העיר כדי לבלות את הקיץ במרעה הצאן ובעבודות השדה, אך בסוף כסלו היו חוזרים אל נווה הוד (היא עיתיל), כדי לחסות מפני החורף הקשה שבשטחי ברית המועצות לשעבר, אך גם להתאחד עם המשפחה ולהתחיל שנה חדשה של ענייני מנהל המדינה. לפיכך מכונה הנווה הוד גם בשם "ראש השנה לאזרחים".

בתחילה ביקש המלך זכריה להתקין את החג בחנוכה עצמה, כדי לאחד חניה עם חניה, אך מאחר ולא יאה שביתו של מלך בשר ודם יחנך יחד עם ביתו של מלך מלכי המלכים (וכך נהג גם שלמה המלך בזמנו), אוחר הנווה הוד בשבוע (לאחר י' בטבת). מאוחר יותר חדרו גם אלמנטים נוצריים ופגאניים לחגוג את החג, כך שלאחר נפילתה של עיתיל שובשו הזמנים, והוצמדה חגיגתו אל לוח השנה של השמש.

שאלה:
מה המשמעות של מנהגי החג? מדוע מעמידים עץ אשוח? מיהו סבא כפור הבא לבקר ומי נכדתו? למה מתנשקים בחצות הלילה? ומדוע נהוג לאכול דג מלוח מתחת למעיל פרווה?

תשובה:
עצי האשוח מסמלים את העיר עיתיל עצמה. כידוע, שכנה העיר עיתיל בדלתא של נהר הוולגה (המכונה אף הוא, עיתיל). כאשר בשנת ד'ת"ק התגייר המלך זכריה ואיתו כל אנשי הממלכה, קרא עליו רבי יצחק המנגרי את הפרק הראשון בתהילים, שהפך להמנון הלא רשמי של הממלכה. שמה וסמלה של העיר מגיע מפסוק ג' – " וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ."
מהי "עתו"? "עתו" זו "עיתיל".
לכן נהגו היהודים להעמיד עץ על פני מים בערב נווה הוד. מאחר ורוב שטח ברית המועצות לשעבר ממילא מכוסה כפור בעונה זו של השנה, לא הקפידו לחפש מים ממש, אך הנוהג במנהג זה בארץ ישראל, ראוי שיקפיד ויחפש גיגית להציב בה את העץ. ברכתו היא "ברוך אתה [שם ומלכות למי שמנהג אבותיו בידיו] המחבר שורשים טובים לעמו ישראל".

המקור לציפייה אל סבא כפור הוא מן החורף של שנת ד'תקע"ו. כאשר חזרו הכוזרים אל נווה הוד, גילו כי קרה גדולה נפלה על הנהר ועל כל עירם, ושקר מכדי להדליק את זיקוקי החג המסורתיים. התכנסו כולם להתפלל בבית הכנסת הגדול של נווה הוד, ובשל המונם ופרוותיהם הגדישו גם את עזרת הנשים. שלגיה, נכדתו של המלך, צנועה הייתה ולא יכלה לעמוד בקהל שמא תבוא לכדי חטא. יצאה מבית הכנסת ומן העיר ורצה להתפלל ביער. ובשל תפילתה של אותה צדקת התגלה אליה אליהו הנביא רכוב על מזחלת ובידיו זיקוקים לרוב. רצה היא חזרה אל בית הכנסת הגדול (לא רצה ממש, כי כל כבודה של בת מלך פנימה, אלא שנעשו לה כמה קפיצות דרך קטנות), וסביבה מפשיר הקרח ושבים החיים. רצה וצעקה – "סב הכפור מעל הארץ! סב הכפור!". לאחר מכן נשתבש הכינוי.

נהוג להתנשק בחצות הלילה מפני הקור העז, אך בדורנו, כדי להקפיד על הצניעות יש להקפיד שלא ינושקו גברים על ידי נשים ונשים על ידי גברים.

המנהג לאכול דג מלוח מתחת למעיל פרווה השתרש בגלל היותו של הנווה הוד ראש השנה לאזרחים. בראש השנה לא הייתה מספקת ידם של הכוזרים במרעה לראש של דג, ולפיכך היה זה מעין השלמה ל'ראש שנה שני'. אך כדי שלא יבואו עמי הארצות לכדי טעות, נזהרו ותיקנו כי חובה על הדג להיות מלוח דווקא, כנגד המתיקות של ראש השנה דתשרי. ונהגו לאכול את הדג מתחת למעיל מכיוון שקר, והקפידו כי המעיל יהיה מעיל פרווה היות ובני כוזר צדיקים גמורים היו, וחששו כי יבואו לכדי מראית עין – שמא יראה הדג כבשר וימצאו אוכלי בשר תחת מעיל חלבי.

[מוקדש באהבה לכל אותם רבנים שסוברים כי "סמוראים" זה שיבוש של "שומרים", "הצאר" הוא "צר", ולקסטת הברהמינים נשמטה הא' שבתחילתם]

2 comments: